הכרעת דין בתיק ת"פ 40389-01-12

מצאתי כי הנאשם חוסה תחת צילו של הסייג שעניינו "זוטי דברים" אשר נוטל ממעשיו את פליליותו, ומשכך, מצאתי לזכות את הנאשם. 

כתב האישום

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז- 1997 (להלן: "החוק").

ברקע לכתב האישום נטען כי הנאשם ואשתו נשואים מזה 26 שנים, מתגוררים יחד במודיעין ולהם שני ילדים- קטינה ובגיר.

נטען כי ביום 11.03.11 בשעה 12:00 או בסמוך לכך, בביתם על רקע ויכוח שנתגלע בין הנאשם למתלוננת בעניין קניית מזון, קילל וגידף הנאשם את המתלוננת באומרו: " מזדיינת בתחת", ואיים עליה: " אני אראה לך מאיפה משתין הדג אני אמרר לך את החיים".

נטען כי בהמשך לאמור לעיל, צעק הנאשם על המתלוננת כי אם לא תעשה קניות יזרוק לה את הדברים מהבית. נטען כי בהמשך הגיע הנאשם למטבח, והחל משליך אוכל מארונות המטבח על הרצפה, תוך שהוא איים: "אני אראה לך מה זה, אני אמרר לך את החיים בשבת הזאת את תראי מאיפה".

מענה הנאשם לכתב האישום

בישיבת יום 19.09.12, הודה הנאשם ברקע לכתב האישום ובקיומו של ויכוח בינו לבין המתלוננת. הנאשם הודה בכך שהשליך חפצים מארון המטבח. הנאשם כפר באיומים המיוחסים לו.

ראיות המאשימה:

1. הגב' פלונית- (עמ' 2-17)

העדה היא המתלוננת ונשואה לנאשם. הצדדים מתגוררים יחדיו, טרם התגרשו, אולם אינם "חיים" ביחד, כלשונה.

בחקירתה הראשית, מסרה העדה כי הארוע ארע ביום שישי בצהריים בשעה אחת לערך, עת שבה מעבודתה. מסרה כי באותה עת הנאשם לא עבד ולכן שהה בבית. מסרה כי היתה עייפה ולכן ביקשה מהנאשם ללכת לקניות אולם הנאשם סרב. התרגזה, ואמרה לנאשם כי אם היא תלך לקניות הוא לא יאכל את מה שתבשל.  בשלב הנ"ל הנאשם כעס, והחל לקלל אותה צעק ואמר לה ובלשונה: " הוא אמר לי שאם אני לא אלך לקניות הוא ימרר לי את החיים, יעשה לי את המוות, הוא יראה לי מה זה" (עמ' 2).

מסרה כי החלה לערוך רשימת קניות והנאשם המשיך לקללה. מסרה כי בשלב זה ביקשה מבתם לצאת מהבית לטיול עם הכלבה, כדי שלא תשמע את דברי הנאשם.

לדבריה התעלמה מהנאשם וערכה את רשימת הקניות, ניגשה למטבח כדי לבדוק בארונות מה חסר, והבחינה בנאשם שהגיע מחדר העבודה, הנאשם אחז בשני תיקי העבודה שלה, ספרים ומחברות והשליך אותם לכיוונה, אולם לא פגע בה.

כמו כן הנאשם המשיך לקללה והשליך את כל הדברים שהיו בארון, פסטה, קטשופ, וכל מה שהיה בארון, לכיוון הסלון. הנאשם לדבריה לא השליך את הפריטים עליה, הוא היה מאוד  קרוב אליה אולם לא פגע בה ולא נגע בה, השליך את הפריטים לכיוון הסלון וצעק (עמ' 3).

מסרה ובלשונה: "מה שאני זוכרת זה הצעקות בעיקר" (עמ' 3 שורה 8 ). מסרה כי החלה לבכות, באותו שלב הנאשם הלך לחדר העבודה ובתם שבה הביתה.

בהמשך יצרה קשר עם אחותה על מנת שתיקח את בתה וכעבור מספר דקות אחותה ובעלה הגיעו. גיסה לקח את בתה מהבית והיא ואחותה נשארו והתלבטו ( עמ' 3 ש' 9-11).

לדבריה לא מדובר בארוע ראשון. עם זאת זו הפעם הראשונה שהנאשם התפרץ באופן שהעיף דברים. עובר לארוע  הנ"ל ארעו שני ארועי איומים נוספים, צעקות וחילופי מילים קשות, שבאחד מהם אף נכחו הילדים (עמ' 3 ש' 11-13).

עת נשאלה באשר למהות האיומים, מסרה כי הפעם הראשונה היתה טרם הסדר הגירושין, הנאשם כל הזמן אמר שימרר לה את החיים ויקח לה את הילדים, אמר שיעשה לה את המוות ויראה לה מאיפה הדג משתין, שמנה ומזדיינת בתחת ( עמ' 3 ש' 15-17).